חלק ראשון / פסוקים א - י תיאור הריסת ירושלים על ידי ה' פרק ב פסוק א איכה יעיב באַפּוֹ א ֲדני את בת ציּוֹן השליך משמים ארץ תפארת יש ׂראל ולא זכר ה ֲדם רגליו ביוֹם אַפּוֹ : על תיבת " איכה " ראו הפירוש לפרק א , א . הפועל היחידאי " יעיב " גזור משם העצם " עב " ( = ענן ) , ומבאר ר ' יוסף כספי : " מטעם ( = במשמעות של ) עב וענן וחושך כטעם ' והחשכתי לארץ ביום אור ' ( עמוס ח , ט ) " ; והרי חושך ואפלה הם מסימניו של יום ה ' , יום הדין , וראו לדוגמא עמוס ה , כ : " הלא חושך יום ה ' ולא אור ואפל ולא נוגה לו " . ואפשר שיש בפועל זה גם רמז למשמעות נוספת : אלוהים מתעב ומטמא , הופך בזעמו את ירושלים ל " תועבה " , וראו תהילים קו , מ : " ויחר אף ה ' בעמו ויתעב את נחלתו " , ונחלתו קרויה בפסוקנו " בת ציון " , הבת שהיא ציון ( כגון מלכים - ב יט , כא : " בתולת בת ציון " ) . התיעוב שמתעב האלוהים את ירושלים הוא , על פי פירוש זה , עונש על דרך מידה כנגד מידה על התועבות שנעשו בארץ , כגון : " ולא יוכל ה ' עוד לשאת מפני רוע מעלליכם מפני התועבות אשר עשיתם ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושב כהיום הזה " ( ירמיה מד , כ...
אל הספר