יוצרה של קינה זו רואה לנגד עיניו את מראות ההרס והחורבן שאירעו ב " יום אפו של ה '" ושומע את קולותיו . אך מה שהופך את הקינה השנייה לנוראה ולמצמררת מן הקינות כולן היא הצגת ה ' כאויבן האכזר , לכאורה , של יהודה וירושלים . אלוהים לוחם בירושלים , הורס והורג בזעמו ואינו נלאה ואינו עוצר . הוא הורס את מקדשו שלו , את מבצרי יהודה וארמנותיה ואת כל משכנות ארצו . הוא אוחז בקשת והוא שורף באש את כל הנקרה על דרכו . כן , גם לאויבים בשר ודם יש חלק כלשהו בחורבן , אך זאת אך ורק מפני שה ' מפנה להם דרך , מניח גם להם לבוא על סיפוקם . עיר המלוכה פסקה מלפעום , מוסדותיה שבתו והאנרכיה שוררת בכול . ובין ההריסות ניתן לראות את ההרוגים והמתים שנטבחו בידי האויב , וביניהם פעוטות שמתו ברעב , אחרים בושלו , נאכלו על ידי אמותיהם . אלוהים העניש את ירושלים על חטאה , והאצבע המאשימה מופנית כלפי הנביאים שהשמיעו לירושלים מה שנעם לאזניה , ולא עמד להם אומץ הלב לומר לה דברי כיבושין כדי להטותה לחזור אל דרך הישר . בפנייתו אל ירושלים מעורר המקונן את העיר לצעוק אל ה ' , להפגיע בו כי ירחם , אך גם כשזו תעשה כן , תהדהד בדבריה טרוניה כלפי א...
אל הספר