בספרו של עגנון " עד הנה " מספר הביבליוגרף הזקן ד " ר מיטל על ערימות ספרים שמצא בבית המסחר של הירזמן , ספרים שבזז הצבא הגרמני מיהודים , בעיקר בפולין , במלחמת העולם הראשונה . אף שספרים שכאלה , שכמותם רבים , אינם צופנים בדרך כלל הפתעות לביבליוגרפים , זימנה לו הערימה שתי מציאות , והשנייה שבהן : " לסוף הכנסתי ידי לתוך ערימה אחת והעליתי ספר קינות לתשעה באב , דפוס שאינו ידוע בעולם , אבל אני ראיתיו בילדותי וכתבתי עליו והביא שטיינשניידר [ גדול הביבליוגרפים של ספרות ישראל ] את הדברים בשמי והוסיף עליהם סימן קריאה , לומר לך , כך כותב מיטל , והרוצה להאמין יאמין . יקירי , הלוא אתה מכיר אותי , איני דורש רעתם של הבריות , אך אותה שעה נצטערתי ששטיינשניידר מת , שאילו היה חי היה רואה ומצטער שצדקתי" ( הוצאת שוקן , 1952 עמוד . ( 17 ועל עניין זה מעיר הסופר חיים באר בספרו " חדרים מלאים ספרים " ( ירושלים תשע " ו ) : " קינות היו מאז ומעולם פריטים שביבליוגרפים המחשיבים את עצמם דשים אותם בעקביהם . היו ביניהן כאלה שנדפסו כחוברות ברישול , בהדפסות חוזרות ונשנות , עד לשחיקתן הגמורה של האותיות . ספרי הקינות משמשים בדר...
אל הספר