תופעה המשותפת לכל ארבע הקינות הראשונות במגילה היא חילופי הדוברים , חילופים המשווים לקינות אופי דרמטי ושוברים את המבנה הצפוי המתבטא באקרוסטיכון . בחלקה הראשון של הקינה הראשונה ( פסוקים א - יא ) מתנה המקונן את מר גורלה של ירושלים המדומה לאישה , והנה , כאשר הוא מציגה בשיא עליבותה , היא פורצת אל דבריו : " ראה ה ' את עוניי כי הגדיל אויב" ( פסוק ט ) , והיא אף מסיימת חלק זה , ושוב בקריאה לה ' כי יראה את מצבה : " ראה ה ' והביטה כי הייתי זוללה " ( פסוק יא ) . בחלקה השני של הקינה הדוברת היא ירושלים , לעיתים אל " עוברי דרך" ( פסוקים יב - טז ) , לעיתים אל " כל העמים " ( פסוקים יח - יט ) ולעיתים אל ה ' ( פסוקים כ - כב ) , אך המקונן פורץ אל תוך דבריה ושב ומציג אותה בחולשתה ( בסיומו של פסוק יז ) . בקינה השנייה שוב מקונן המקונן על גורל ירושלים , על כעסו של ה ' עליה ועל תוצאותיו . אך כשהוא אומר " הורידו לארץ ראשן בתולות ירושלים " ( פסוק י ) , נשמע קולה של העיר המדומה לאישה המעידה על בניה : " כלו בדמעות עיניי " ( פסוק יא ) . ולאחר שהמקונן פונה אל ירושלים ומפציר בה להתפלל לה ' , " שפכי כמים לבך נוכח פני ...
אל הספר