" בליל תשעה באב ישבו החסידים בבית התפילה האפל על הארץ והתאבלו על חורבן בית המקדש , והחזן פתח : ' איכה ישבה בדד העיר רבתי עם ' . רבי אברהם המלאך , שישב בקרב הקהל , קרא בקול : ' איכה ! ' ונדם , כשראשו נתון בין ברכיו . החזן סיים את הקינות , החסידים הלכו הביתה , ורבי אברהם נשאר וראשו נתון בין ברכיו . כך מצאו אותו למחרת , והוא לא זז ממקומו , כל זמן שלא ראה את החורבן כולו עד סופו . בשעת הצהריים הרים ראשו מבין ברכיו ואמר : ' אוי , איכה ! ' וקם " ( מ ' בובר , אור הגנוז , הוצאת שוקן תשי " ח , עמ ' . ( 120 די בה במילת " איכה " כדי להרעיד את הלב , להעלות בזיכרון את זוועות חורבן יהודה וירושלים ואת מנת גורלם האכזר של יושביהן מיד נבוכדנאצר מלך בבל , המעוצבים בחמש הקינות שבמגילה . אך " איכה " כבר איננה רק קינה על חורבן הבית הראשון , וכל מי שקרא בה - ביאר אותה או הרחיב בדרכים אחרות את יריעתה - קונן גם על חורבן הבית השני בימי הרומאים ועל כל צרה וצוקה שניחתה על ראש עם ישראל בשנות גלותם הארוכות , במזרח ובמערב גם יחד . רדיפות היהודים והפרעות שנעשו בהם לאורך הדורות עוררו יוצרים רבים להוסיף ולחבר קינות על מ...
אל הספר