עיסוקה של העיתונות בישראל בנטורי קרתא ובעמרם לא התמקד רק בהפגנות , במחאות , באירועים שבהם הם היו מעורבים ובדימוייהם . נדרשו להם גם כסמן אידאולוגי במנעד הדעות בחברה היהודית . כפי שמציינת ענת הלמן , שונותם האידאולוגית של החרדים בנוגע לרוב הציוני , תפיסתם כמבטאים את " היהודי הישן והגלותי " , התנהלותם האלימה של הקנאים החרדים ובגדיהם השונים משל רוב החברה היהודית בישראל רק חיזקו את דימוים כ " שריד של עבר יהודי טרום לאומי וגיס אנטי - ציוני פנימי " . הלמן מביאה כדוגמה את כתבתו של לוי יצחק הירושלמי ביולי , 1952 המציין שפגש " יהודים בעלי - צורה לובשי קפוטה ועטורי זקן ופאות , מחייכים ומסבירי פנים " . הוא הדגיש שהם אינם נמנים על שורות נטורי קרתא " החשוכים ואינם משתתפים בתעלוליהם " . כותב נוסף מבהיר לקוראיו שאנשי נטורי קרתא הם " מיעוט קטן של ' בוגדים בכוח ובפועל ' , חיים ' בחשכת ימי הביניים ' ; ' רובם ככולם קנאים נבערים המהלכים בלבוש שחור " . עם זאת , לדבריו , החברה החרדית נהנית בעקיפין מהפגנותיהם וממחאותיהם . ההנחה המשותפת לשני הכותבים היא שקוראיהם אינם מודעים לכך שנטורי קרתא היא מיעוט ושכפי הנראה...
אל הספר