ורד נעם בשונה מהנאמר בגוף הערך , אני סבורה שמן הירושלמי כפי שהוא לפנינו לא נשקף נוסח מקורי , כי אם שיבושי מסירה . קשיים חמורים ברצף הירושלמי כפי שהוא לפנינו , כמות שפירט אותם נח חכם במאמרו , אכן מחייבים , לדעתי , להניח השמטה ואינם מאפשרים לקבל את גרסת הירושלמי כמות שהיא . כאמור , לדעת חכם , בגרסה שלפנינו בירושלמי , לשיטת ר ' מאיר נחוניון מתמנה , אחיו מעליל עליו , אבל האשמה זו מופרכת ( ' בדקו את הדברים ולא מצאו ' ) . לפיכך לא מובן מדוע בורח נחוניון למצרים . ועוד , לפי גרסה זו הקל וחומר ' ומה אם זה שברח מן השררה ' אינו הולם את ראש המעשה , שהרי נחוניון לא ברח אלא נתמנה , ולאחיו לא הוצעה שררה כלל . אוסיף כאן נימוק שלישי להנחת ההשמטה בירושלמי : כזכור , לדעת ר ' מאיר נחוניון הוא הכוהן שנתמנה , ואילו הזומם והמעליל הוא אחיו , שמעולם לא הוצע לו להתמנות ואף לא זכה להתמנות . לעומת זאת , לדעת ר ' יהודה ויתר נחוניון על הכהונה הגדולה , אך לבסוף התחרט וזמם מזימה כנגד אחיו , כלומר האח הזומם ( נחוניון עצמו ) הוא זה שבתחילה ויתר על השררה . בירושלמי לפנינו נקשרת לכאורה דעת ר ' מאיר על האח נחוניון , שהיה ...
אל הספר