יום קיץ אחד הייתי במעבדה , קונסולידייט פילם אינדסטריז באל . איי . ערכנו את הפיילוט של ט ו ו י ן פ י ק ס וסיימנו את העבודה לאותו יום . השעה הייתה בערך שש וחצי ויצאנו החוצה יחד . היו הרבה מכוניות בחניון ואני השענתי את היד על גג של מכונית אדומה . הגג היה חם , לא רותח , אבל חם ונוצר מין טססססס ... והחדר האדום הופיע ! וגם הרקע שלו הופיע ואחריו הגיע הדיאלוג . אז היה לי את הרעיון הזה , כמה פרגמנטים . והתאהבתי בהם . ככה זה התחיל . הרעיון קרא לי לבנות את החדר האדום ואז חשבתי על זה קצת ואמרתי : " רגע , הקירות אדומים , אבל הם לא קשיחים . " חשבתי עוד קצת ... הם בעצם וילונות . ו " הם לא אטומים , הם בעצם שקופים . " תליתי את הווילונות והרהרתי " אבל הרצפה ... גם היא צריכה משהו . " וככה אתה עושה מה שאתה עושה עם הרצפה ונזכר יותר ויותר ברעיון המקורי . אתה מנסה דברים ומארגן מחדש , מוסיף משהו ואז זה מתחיל להזכיר בתחושה את הרעיון הראשוני שהיה לך .
אל הספר