פגשתי את אנג׳לו בדלמנטי בק ט י פ ה כ ח ו ל ה ומאז הוא מלחין את כל הסרטים שלי . הוא כמו אח בשבילי . שיטת העבודה שלנו היא כזו : אני יושב לצדו על הספסל של הפסנתר . אני מדבר והוא מנגן . הוא למעשה מנגן את המילים שלי . לפעמים כשהוא לא מבין את מילותי , הוא מנגן ממש רע . אז אני אומר : " לא , לא , לא , אנג׳לו , " ומשנה מעט את המילים . תוך כדי התהליך הזה הוא איכשהו קולט משהו ומנגן , ואני אומר : " זה זה ! " ואז הוא ממשיך בקסמים שלו במסלול החדש והמדויק הזה שנוצר . זו הנאה גדולה . אם אנג׳לו היה גר בקרבתי , הייתי רוצה לעשות את זה מדי יום . אבל הוא גר בניו ג׳רזי ואני באל . איי ., אז אני מסתפק במה שיש .
אל הספר