המתחים המצטברים ברבדים שנסקרו עד כה — בין המשכיות יהודית למהפכנות ישראלית , בין תרבות יהודית לתרבות מערבית , בין יהדות לדמוקרטיה ובין דת למדינה — מעמידים את החברה הישראלית במצוקת זהות הלובשת לעתים מזומנות צורה של מאבק קונקרטי בין כמה קהילות . ההזדמנויות להתלהטותו של ויכוח ציבורי בסביבה של דמוקרטיה משברית החווה מצוקת זהות מרובות מאוד . הוויכוח משתרע על שאלות יסוד כגון גבולותיו של הקולקטיב היהודי והישראלי ( שבות ואזרחות ) , גבולות המדינה ( הסכמי שלום ) , מאפייניו של המרחב הציבורי ( שפה וסמלים ) , דרכי החלוקה של המשאבים הציבוריים ( קרקעות , תקצוב ישיבות , התנחלויות וחינוך מגזרי ) , החובות של בני המגזרים ( שירות צבאי ואזרחי לחרדים ולערבים ) , מקומה של הדת במדינה ( שבת , גיור ומעמד אישי ) , סמכותה של המדינה ואורגניה ( סירוב פקודה , אי – ציות לשלטון החוק ומעמד בית המשפט ) ונושאים רבים אחרים . רמת אי – ההסכמה בחברה הישראלית גבוהה מאוד , ולכן ניכרת חשיבות מיוחדת לכינונם של דרכי הסדרה ומיישבי מחלוקת שיהיו מקובלים על רבים ככל האפשר . הספרות המקצועית מלמדת על קיומו של קשר בין לכידות חברתית — על ר...
אל הספר