לתפיסתי , אין עבר או עתיד , יש הווה נמשך ומשתנה . הסובייקט תופס בהווה את עברו ואת עתידו כאחד , ומאחר שהתופעה החיה הממשית היא אגד של תנועות שברובן אינן מודעות והפועלות בהווה הנמשך , בהווה הוא בוחר , מדעת ושלא מדעת ( יורחב בהמשך ) , בתוך סביבתו את פעולתו ההולמת , בהתאם לתפיסת מציאותו וגבולותיו . כל תופעה רוחשת / מתחוללת בהווה הנמשך ללא הייררכייה , כאן עכשיו , עם הזיכרון המעודכן של העבר וציפיות לעתיד לבוא מקופלים בהתרחשות התופעה ההווה , הנמשכת והמשתנה . הזמן הוא יחס ההשתנות בין התופעות . בשונה מהתפיסה ההייררכית - דואלית סיבתית להסבר התרחשות התופעות אשר בה הזמן לינארי מעבר להווה לעתיד . איננו זוכרים את החוויה שהייתה בפועל , שחלפה כבר מעולם התופעות במרחב . העבר לא קיים . תכליתה הקונקרטית של אותה חוויה עברה ואיננה , אך הדמייתה קיימת באופן אונטולוגי במאגרי הזיכרון ההקשריים ( אפרט בהמשך ) . הסיבתיות היא המצע הראשיתי שעליה התפתחה ההכרה האנושית בתפיסת המציאות . האנושות בימינו פתחה את אופק ראייתה באמצעות המדע האמפירי מחד גיסא , לעומקי היקום , לחקר התהוותם של כוכבים וחורים שחורים , ומאידך גיסא היא...
אל הספר