התופעה הסופית , המזהה עצמה כ " אני " , משתנה בכל רגע ורגע , אך עדיין אוחזת ותופסת עצמה כ " אני " יחידני רציף המתנהל בשיח , ביחסים , לא רק עם איבריו וחיים אחרים שמהווים אותו , אלא גם עם הסביבה והתופעות הרבות המשפיעות עליו ומתייחסות אליו . איך עולה בקנה אחד ההשתנות המתמדת של ה " תנועה - תופעה " עם התמדת התופעה כייחודית ( זיהוי עצמה כ " אני" ממשי ) וסופית ? מאחר שהדבר המאחד והמשותף לכל התופעות השונות הוא תנועה , המשכתי והעמקתי ברזולוציית ההתבוננות בה . פיזיקאים , כמו ניוטון , איינשטיין ובוהר , ייחסו לכוחות הפיזיקה ( כוח הכבידה וכו ' ) את מקור התנועה , תוך הישענות על עקרון הסיבתיות להסבר התנועה , וראו את התרחשות ה " תנועה - תופעה " כנעה על ציר זמן מעבר להווה ולעתיד בהסבר התרחשותה . אינני בא ל " החריב " עולם ישן . כוחות הפיזיקה אכן פועלים ומשפיעים , אך אינם מספקים הסבר מספק על דרך התחוללותה של התנועה ואפיוניה . תתי החלקיקים המהווים את האטום היחידני , נעים במרחבם ללא התייחסות ברורה ומובנת לכוח הכבידה . פעמים חלקיקים אלו מתנהגים כגל נע ופעמים 57 לתפיסתי , אין הבדל בין נפש לגוף , אחד הם . אין ...
אל הספר