בהתבוננויותיי , הבחנתי שלכל תופעה יש סוף . משתיית כוס קפה לבניית בית , לפרח ופרפר , לכוכב ולגלקסייה , כל התופעות כולן יש להן סוף ( עקרון הסופיות ) . לעומת זאת , באופן מפתיע נראה שאין סוף לתופעות , בעוד הן מסתיימות כל אחת במועדה , מתות כמו כל חי , אזי תופעות חדשות נולדות , נבראות , גדלות ומשתנות , כעלי העץ הנושרים בסתיו וחוזרים לפריחתם באביב . התופעות נגמרות ונבלעות בים התופעות הגועש בהתחדשות וסופיות בלתי פוסקות . כל " תנועה - תופעה " היא סופית . בן אדם חי שבעים וחמש שנים בממוצע , פרפר חי כמה ימים , עצים מאות שנים וכוכבים מיליארדי שנים , ולכולם יש סוף . לא רק לתופעה עצמה המורכבת מתנועות יש סוף , אלא גם לתנועות המרכיבות את התופעה על איבריה וחלקיה יש סוף . כדוגמת תנועות איבר של אדם ; כמו ריאה , לב , מוח או קיבה . איברים אלו יכולים להפסיק את פעילותם החיה , דבר היכול לגרום לסיום חיי התופעה עצמה - האדם עצמו . האדם , לדוגמה , הוא אגד של אלפי איברים ומערכות שונות , וכל אחד מהם גם הוא סוג של חיים . גם הם עצמם אגד של מיליוני יחידות חיים , החיות ופועלות במשותף עם קהילות חיידקים וחיים אחרים שעולמם...
אל הספר