אריסטו מגשר בין העולם התאולוגי לעולם האונטולוגי באמצעות הלוגוס ( השכל הפועל ) , האל , המושכל הראשון , המניע הבלתי מונע , העצם הנצחי הקבוע והבלתי משתנה . לעומת האל יש שני סוגי עצמים אחרים , העצמים המוחשיים הנצחיים הנמצאים מעל לגלגל הירח , שהם הכוכבים וגלגלי השמים , ומתחת לגלגל הירח העצמים המוחשיים הארעיים , כתופעות הטבע הרוחשות וכלות בארבעת יסודות הטבע ( אדמה , מים , אוויר , אש ) בעוד היסודות נשארים ואינם מתפרקים . לתפיסתו , הצורה של כל יסוד מכתיבה לו את מקומו ואת תכליתו . הוא סבור כי הזמן והיקום הם נצחיים והתכלית של הדברים מצויה בתוך עצמם . בפועל , אריסטו תופס את הקוסמוס באופן הייררכי המתגלגל מהעצם העליון , אל - שכל , נצחי , אחד וקבוע , דרך העצמים המוחשיים הנצחיים שמעל גלגל הירח , ויורד אלי העצמים המוחשיים הארעיים שמתחת לגלגל הירח . אריסטו התבונן בתופעות וראה את המשותף להן כאידאות המחוללות את התופעות הממשיות . אידאות אלו הן מושגים קטגוריים המאפיינים את כל התופעות הממשיות . להבדיל מתורת הנפש ( De Anima ) שלו , אשר בה הוא טוען " אמנם הנפש לא תוכל להיות בלי גוף , אבל היא גם לעצמה אינה מין...
אל הספר