אחת העצות הראשונות שמקבל איש ציבור חילוני היא לנצל את שנאת החרדים כדי להבטיח לעצמו אהדה בקרב " הציבור הנאור " . כל מה שנדרש הוא אמירה מתלהמת ; הבטחת שווא כמו " ממחר בבוקר כולם לומדים ליבה " , או " החל מהשנה הבאה כולם מתגייסים לצה " ל " , עימות מתוקשר היטב ושימוש בכמה ביטויים שיש בהם סלידה כלפי החרדים . השיח האנטי - חרדי חרג מזמן מגבולות הסביר . אם היו הביטויים השגורים נגד חרדים , כגון " טפילים " , " סרטן " ו " גיס חמישי " , נאמרים כלפי יהודים ברחבי העולם , היתה מדינת ישראל קמה וזועקת נגד האנטישמיות החדשה . גם החרדים לא טומנים ידם בצלחת , ומכלול הביטויים שלהם כלפי החברה החילונית נע במרווח שבין " נאצים " ו " אנטישמים " , ל " אוכלי שפנים " ו "גרועים מערבים " . השיח כולו מעורר בי רתיעה עמוקה . החלטתי לא להתפרנס משנאת חרדים . כבר בימי הראשונים בפוליטיקה , כאשר ראש הממשלה דאז אהוד ברק רץ לבחירות עם סיסמה שגרפה התלהבות כללית : " עם אחד - גיוס אחד " , נותרתי מסויגת . ראשית , משום שאיני רוצה להשתייך לעם המוגדר על ידי גיוס . שנית , ידעתי אז את מה שחוויתי ביתר שאת בימי כשרת חינוך - אי - אפשר לשנו...
אל הספר