חוק השופטים מקנה את הסמכות לבחירת שופטים לכל הערכאות לוועדה לבחירת שופטים , המונה תשעה חברים : שר המשפטים , שהוא יושב ראש הוועדה , שר נוסף שממנה הממשלה , נשיא העליון ועוד שניים משופטיו , שני חברי כנסת שנבחרים על ידי הכנסת ושני עורכי דין הנבחרים על ידי לשכת עורכי הדין . הקמת הוועדה וקביעת הרכבה מבטאות תום לב מוחלט של הממשלה והכנסת , בניגוד לתדמית שנוטים מדי פעם לייחס להן . עד שנחקק החוק נבחרו השופטים על ידי הממשלה , ובחירה לעליון דרשה גם אישור של הכנסת . החוק גילם ויתור ברור על עמדת כוח על ידי העברתה לגוף עצמאי , גם אם יש בו ייצוג פוליטי . המסר היה מניעת פוליטיזציה של השפיטה וחיזוק עצמאותה של מערכת המשפט . לכך הצטרף גורם נוסף : בוועדה מכהנים שני חברי כנסת . העמדה המסורתית היתה שאחד מהם ייצג את הקואליציה - והשני את האופוזיציה . בדרך זו משתפרים הסיכויים להציג מגוון רחב יותר של גישות , וגם האופוזיציה נוטלת חלק בבחירת השופטים . יתר על כן , קטן הסיכוי שהפוליטיקאים יצביעו כגוש אחד . יכול להיות שהוויתור על עמדת הכוח של מינויי שופטים , לרבות לבית המשפט העליון , נבע גם מן ההנחה , שהיתה אולי נכונ...
אל הספר