אולשן פרש מכס השיפוט ב , 1965 - לאחר כ 17 - שנות כהונה , ובמקומו נבחר לנשיא ותיק השופטים באותה עת , שמעון אגרנט . הוא שימש בתפקיד 11 שנים ופרש ב . 1976 - היה זה תור הזהב של בית המשפט העליון . 28 שנים שבהן הוא הגיע לשיא מעמדו הציבורי והמוסרי . הפסיקה שמרה על יציבות ורציפות , ועם זאת הביאה לפיתוח שקול והדרגתי של הדין . בכך עלה בידה להשיג איזון מושלם או כמעט מושלם בין שתי משימות מרכזיות שבית המשפט ניצב בפניהן , ואשר אינן מתיישבות זו עם זו : האחת היא לשמור על הדין הקיים , ולהבטיח בכך את היציבות והוודאות המשפטית , והשנייה , שעלולה לסתור את הראשונה , היא לפתח את הדין ולקבוע הלכה חדשה לבעיה שלא עלה בידי הדין הישן להציע לה פתרון משביע רצון . התוצאה הבלתי נמנעת היא שההלכה החדשה מערערת את היציבות והביטחון המשפטי - והיא פועלת כמעט בהכרח למפרע , שהרי בית המשפט עוסק כמעט תמיד באירועים שכבר התרחשו , וההלכה החדשה תחול עליהם . בית המשפט הקלאסי ידע לשמור על איזון נאות בין שתי המשימות . הוא התייחס בכבוד הן לחקיקה והן להלכות שנקבעו בעבר , ושינויים שהונהגו על ידו היו הדרגתיים ושקולים , כך שמצד אחד נשמרה ר...
אל הספר