בראש " ועדת השבעה " עמד פנחס רוזן , אך הדמות הדומיננטית בה היה לוי אשכול , שהבין כי המשך הדיון הציבורי בפרשה גורם נזק אדיר למפלגה . דעתו על לבון כשר ביטחון לא היתה חיובית במיוחד , 727 והיחס הזה כנראה היה הדדי . במכתב ההתפטרות מתפקיד שר הביטחון לבון התלונן כי הוחזק " במצב של מנודה " , רק אשכול היה מוכן לשוחח איתו , " אך איתו אני לא רציתי לשוחח מטעמים שאנשים מהוגנים אולי לא יבינו " . אשכול עדיין העריך שהדרך היחידה לסיים את הפרשה היא רהביליטציה ללבון , מהר ככל האפשר , וועדת השבעה הגישה את מסקנותיה בתוך פחות מחודשיים , אחרי 19 ישיבות . חבריה עיינו בכמות עצומה של חומרים , לרבות דו " חות , מכתבים , תזכירים , וכן העדויות שהושמעו בפני ועדת אולשן - דורי , בפני ועדת חיים כהן ואף עדויות ממשפטו של אברי אלעד . בנימין מינץ , שר הדואר ומנהיג פועלי אגודת ישראל , ביקש אפילו להמציא לוועדה את החומר ממשפט טוביאנסקי הנוגע לגיבלי , ושר החקלאות משה דיין ( שלא היה חבר הוועדה ) ביקש להזים במסגרת הוועדה את התיאור של לבון בוועדת חוץ וביטחון על חמשת החיילים שנפלו בשבי סוריה בדצמבר , 1954 בעת כהונתו כרמטכ " ל . עו...
אל הספר