שוויון זכויות האישה היה אחד היסודות המהפכניים בציונות , והוא בא לביטוי בין השאר בהענקת זכות בחירה לנשים עוד בשנים שבהן לא הוענקה להן זכות בסיסית זו ברבות ממדינות המערב . לעומת זאת , הדין הדתי מפלה נשים לרעה , ודין האישה העגונה ( שבעלה נעלם או שהוא מסרב לתת לה גט ) ממחיש את ההפליה הזו בצורה חדה . למרבה הצער , הציונות החילונית הרימה ידיים בתחום הזה וויתרה על אחד מערכיה הבולטים . כתב הכניעה הוא סעיף 5 בחוק שיווי זכויות האישה , שנחקק ב 1951 - וקובע כי " אין חוק זה בא לפגוע בדיני איסור והיתר לנישואין ולגירושין " . הכנסת ניסתה לפצות על הכניעה באמצעות חוקים השואפים להבטיח שוויון לאישה בנושאים שונים , לרבות מעמד אישי - דוגמת אפוטרופסות על ילדים , זכויות רכושיות וזכויות ירושה , ואף להבטיח לנשים ייצוג הולם בגופים ציבוריים . ואולם , בתחום הנישואין והגירושין נמנע המחוקק מלהתערב , וניצב חסר אונים מול עגינות או סירוב לתת גט . הכנסת אמנם העמידה לרשות בתי הדין הרבניים סנקציות חריפות יותר , שביכולתם להפעיל נגד בעל המסרב לקיים החלטה או פסק דין של בית דין רבני הקובע שעליו לתת גט לאשתו . 619 אולם בתי הדין...
אל הספר