גל העלייה הראשון בעקבות הקמת המדינה החל כבר ב , 1948 - ונמשך כשלוש שנים . נישאו עליו ארצה קרוב ל 700 - אלף עולים , שהכפילו את מספר היהודים בישראל . כמחצית מהבאים היו פליטים ששרדו את התופת הנאצית . רוב האחרים באו ממדינות מוסלמיות באסיה ובצפון אפריקה ( מעיראק לבדה הגיעו בתקופה זו כ 120 - אלף עולים ) . העלייה ההמונית מהמדינות המוסלמיות התרגשה הן מתוך רצונם של יהודים רבים לעלות עתה ארצה , ולחיות במדינת היהודים , והן מלחץ ועוינות של הסביבה הערבית - מוסלמית - עוינות שגברה מאוד בעקבות הקמת המדינה והתעצמות הלאומנות הערבית . גל עלייה שני , צנוע יותר בהיקפו , הגיע בשנים , 1957 - 1955 הפעם ברובו מצפון אפריקה . העולים מארצות האיסלאם נתקלו בקשיי קליטה חמורים פי כמה מאלה שציפו לעולים ממדינות אירופה . לא היו להם קשרים עם אנשי הקבוצות המבוססות , יוצאי אירופה , שהחזיקו בעמדות המפתח והתייחסו אליהם לא פעם בניכור ובחוסר הבנה . רבים מהבאים החזיקו גישה דתית מתונה ( " מסורתיים " ) , והחברה הישראלית התקשתה " לעכל " אותם . רבים היו בעלי רכוש ומעמד בארץ מוצאם , ומצאו עצמם פה מושפלים ונדחים לשוליים שהפכו ל " ישר...
אל הספר