הפקולטה למשפטים הראשונה בישראל קמה ב , 1949 - באוניברסיטה העברית בירושלים . סגל המרצים היה מצומצם . הדמויות המרכזיות היו הפרופסורים גד טדסקי , בנימין אקצין , נתן פיינברג ואביגדור לבונטין . כעבור שנים אחדות הצטרף אליהם פרופ ' הנס קלינגהופר . הרקע של מרביתם היה קונטיננטלי ( יוצא מהכלל היה לבונטין , שרכש את השכלתו באנגליה ובארצות - הברית ) , בעוד שהמשפט בארץ התבסס באותם ימים על הדין האנגלי והעות ' מאני . התוצאה היתה פער ניכר בין התיאוריה הלימודית למציאות המשפטית . על הפער גישרו בעיקר שופטי בית המשפט העליון , שרבים מהם נקראו ללמד בפקולטה הצעירה ולהשלים את הסגל הקבוע . היקפה של הכתיבה המשפטית האקדמית היה אף הוא צנוע , וכלל בעיקר מאמרים , חלקם בעלי משקל , דוגמת מאמריו של פרופ ' טדסקי , אבל ספרי המשפט המרכזיים נכתבו על ידי שופטים . בתי המשפט , בהחילם את החוק , הסתמכו בעיקר על תקדימים , על ספרות אנגלית ועל ספריהם של שופטים . עבודותיהם של חברי סגל הפקולטה כמעט שלא נזכרו בפסיקה . במקביל ביקשה האוניברסיטה העברית להרחיב את תחום פעילותה למישור הארצי , ונטלה תחת חסותה את בית הספר למשפט וכלכלה שפעל ב...
אל הספר