המשפט העות ' מאני הושתת במשך מאות שנים על הדין המוסלמי . בתי המשפט היו דתיים , והשופטים - הקאדים - נהגו לרוב על פי האסכולה החנפית , המקלה יחסית . הקאדי הראשי מונה על ידי ראש ההיררכיה הדתית , שייח ' אל - איסלאם - המופתי הגדול של איסטנבול ושל האימפריה כולה - וזה שאב את סמכותו מכוחו האבסולוטי של הסולטן . לביצוע פסקי דינם יכלו בתי הדין השרעיים להיעזר ברשויות החילוניות , ובסוגיות משפטיות נהגו הקאדים להיוועץ במופתי . בנוסף , הקאדי מילא תפקידים שונים של הרשות המבצעת : פיקוח על השווקים , על מערכת הגילדות ועל עדות לא מוסלמיות . בהערת אגב אפשר לציין כי המסורת של הדין העברי משקפת גישה דומה : גם בה אין הקפדה על הפרדת הרשויות , ורבנים שעסקו בשיפוט והכריעו בסכסוכים פעלו גם בתחומים אחרים של חיי הקהילה ( 1984 - ב התעוררה שאלה קרובה כאשר הרב עובדיה יוסף כיהן כדיין , ופעל במקביל כמנהיג הרוחני של תנועת ש " ס . בג " ץ כפה עליו לוותר על אחד משני התפקידים , ודחה את הניסיון של עורך דינו , שלמה תוסיה - כהן , להבדיל בין דיין לשופט רגיל , משום שדיין , בהיותו רב , מעורב בחיי הקהילה ויועץ לחבריה בכל תחום , ולעומת...
אל הספר