הסוגיות הכרוכות בסיום שלב הלחימה וייצוב מציאות צבאית וגיאו - פוליטית חדשה נתפסו במאות האחרונות , לא מעט בעקבות קלאוזביץ , כנחלתו של הדרג המדיני . אם המלחמה היא המשכה של המדיניות באמצעים אחרים , כדבריו , הרי שעם סיומה הכדור חוזר לידי המדינאים . תפקידו של הצבא הלוחם הוא ליצור מציאות , שבה יחסי הכוחות הצבאיים בסיומה של הלחימה מאפשרים עיצוב מציאות מדינית טובה יותר הממירה את ההישג הצבאי לנכסים מדיניים . אלא שיש ככל הנראה יחס בין עוצמת ההרס ועומק המפלה הצבאית בצד המפסיד , למרחב " ההמרה " המתקבל עבור המנצח בשלבי הסיום המדיניים שאחרי המלחמה . באופן כללי , ככל שגדול הראשון , מתרחב השני . הסכמי הכניעה של גרמניה ויפן במלחמת העולם השנייה הם ככל הנראה הייצוג המובהק של משוואה זו בעת המודרנית . מנגד , אפשר לראות בהיעדרם של עוצמת הרס ועומק מפלה כאלה בצד הגרמני , במלחמת העולם הראשונה , חלק לא מבוטל מהסיבות להתלקחותה המחודשת של המלחמה , עשרים שנה לאחר מכן . תיאור פשטני זה הוא כמובן אבחנה חלקית מאוד של מכלול מורכב בהרבה . הוא מובא כאן רק כדי לשמש רקע כללי לדיון באחת הסוגיות האקוטיות ביותר של העימותים הצב...
אל הספר