בסוגיית הפלטפורמה המרכזית ביבשה , כאמור לעיל , הניגוד בין הקיים לאפשרי דרמטי פחות אולי , אך בהחלט מהותי . בניגוד למטוס הקרב המאויש , הרי ל " מלכת הקרב " , הטנק , כפלטפורמה המרכזית של צבא היבשה , אין חלופות מיידיות כמו המטוס ללא טייס ( מל " ט ) או טיל השיוט . הסיבה איננה היעדרם של אמצעים שיעשו את מה שעושה פגז הטנק . אדרבה , יש היום מגוון רחב ביותר של סוגי חימוש מדויק , החל באמצעים אישיים לחייל הרגלי הבודד , דרך החימוש המותקן על רכב קרבי קל , וכלה בחימושם של מסוקי הקרב על סוגיהם , שכבר היום מספקים רמת אפקטיביות גדולה בהרבה . ההבדל הוא בכך שהטנק , ראשית כול , הוא פלטפורמה " שוהה " , ולא פלטפורמה " מגיחה " . שנית , ושוב בניגוד למטוס הקרב , הוא איננו רק פונקציה המעבירה חימוש מנקודה לנקודה , אלא קודם כול פונקציה בהעברת לוחמים וכוחות מנקודה לנקודה . הקונספט המסורתי הליניארי של מבנה הכוח ותורת הלחימה בצבא היבשה בנוי על הטנק כגרעין הכוח של תנועה ואש בממד האופקי . הטנק , יחסית לאמצעי הניוד האחרים ביבשה , עדיין נתפס כפלטפורמה בעלת השרידות הגדולה ביותר על השטח . השריון , מערכות ההגנה האקטיביות שלו...
אל הספר