פרק שלישי: הרצל והעיתונות

בכיסם , גם זאטוטי ישראל אלה לא יבוזו להרצל היהודי , אף כי אחיהם הוא , ולא יבושו בו ובחברתו , גם יתפארו ויתגאו בו , אחרי שומעם תהילתו כל היום מפי האצילים העניים הסמוכים על שולחנם . הרצל עצמו אמנם לא בגד מעודו בעמו , שם ישראל לא היה לו לחרפה , ולא בוש באום מחצבתו , ונהפוך הוא , כי הוא וכל חבריו בבית מערכת כתב העת שהנהו עובד עבודתו הם עומדים תמיד על המשמר להגן בעדנו מכל צר ומסטין ולהשיב חרפת חורפינו אל חיקם . אבל ברוחו ובהליכתו דרכו הייתה זרה לעמו , את אחיו לא ידע ובחקר רוח דתם ותורתם לא התהלך , כתינוק שנשבה בין הגויים גדל והתפתח על ברכי ההשכלה האירופאית ... רוב שנותיו עברו עליו ללא תורה וללא דעת בכל הנוגע לעמו ודתו ויהי הרצל איש אירופי מכף רגלו ועד קדקדו , שלם ומושלם , משכיל ונאור , אבל כל אות רוח יהודי כמעט לא נמצא בו , וכעצם יבשה , כאבר מדולדל בגוית עמו , התחיינה עצמות יבשות כאלה ואם תבוא בהם רוח וחיו ? לאחר שציין עורך " המליץ " את זרותו של הרצל , הוא ממשיך ומציין , כי העובדה שהאנטישמיות הולכת ומתגברת בעיר וינה גרמה ליהודים להתייאש מהשתלבות בחברה הכללית , ועל כן חל שינוי באיש וביחסו לע...  אל הספר