כשאני מעזה להיות רבת עוצמה — אני רותמת את כוחי לשירותו של החזון שלי , ואז השאלה אם אני פוחדת נהיית פחות ופחות חשובה . — אודרי לורד כשהייתי קטנה החברה הכי טובה שלי היתה ילדה ששמה אלי . בילינו בביתה של אלי שעות והמצאנו ממלכות בארצות רחוקות שבהן שלטנו כבנות אצולה . הנתינים שלנו היו בובות פופולריות שנקראו ברבי וקן . ארון הבגדים של אמה של אלי סיפק " גלימות " יפהפיות , וגם את צללית העיניים הכחולה והשפתון האדום ההכרחיים . היינו נסיכות מלכותיות מאוד . למרבה הצער , אלי ואני לא גרנו באותה עיירה . לא למדנו באותו בית ספר . ולכן לא התראינו לעתים קרובות . מובן שבאותם ימים , כדי שאוכל להתראות עם אלי , הורי היו צריכים להסיע אותי לביתה . זאת היתה הדרך היחידה לפגוש מישהו . ממש היה צורך להגיע למקום שבו הוא או היא נמצאו , ולפגוש את האדם — באופן אישי . כשאלי ואני גדלנו והפכנו מילדות קטנות לנערות מתבגרות הסתפקנו בשיחות טלפון . הדבר החליף מפגשים פנים אל פנים , כי לא היתה אפשרות לראות אנשים בטלפון . גם ישבנו בבית בלי לזוז כששוחחנו . מכשירי הטלפון שלנו היו מחוברים לקיר . כעת , בזמן שאני חושבת על כך , אני יושבת...
אל הספר