אין הצלחות מוחלטות בשינויים התנהגותיים . לעולם לא נצליח להגיע לסבלנות מושלמת , וגם לא לדרגה מושלמת של נדיבות , אמפתיה , ענווה או כל מעלה אחרת . אין פה במה להתבייש . איננו יכולים אלא לקוות להצליח להתמיד במאמצינו , ושהחתירה הבלתי נלאית שלנו להשתפר תגרום לאנשים אחרים לקבל ביתר סלחנות את חסרונותינו . לדוגמה , ידידה שבדרך כלל מגיעה תמיד בזמן , מאחרת לארוחת צהריים שקבעתם לאכול יחד . כאשר היא מגיעה בסופו של דבר , כולה התנצלויות על כך שגרמה לכם לחכות . האם תזקפו את האירוע לרעתה ותרשמו אותו לפניכם כנקודה שלילית ביחסיכם ? או שתסלחו לה ותזכרו שבדרך כלל היא אינה נוהגת לאחר ? אני חושד שכמו רוב האנשים , גם אתם תיטו להיות סלחניים . אתם חושבים עליה כעל מי שמקפידה לדייק — ולא למרות האיחור הזה אלא דווקא בגללו . האירוע היחיד מדגיש בחריגותו את התכונה הטובה שלה ואת מאמציה לדייק בדרך כלל . אם אתם הייתם המאחרים הייתם מצפים שכך גם יתייחסו אליכם . אתם יודעים שאפילו למי שנהנים ממוניטין של קדושים גמורים אין היסטוריה נקייה מרבב . כולנו מועדים לפעמים . הדבר המטריד הוא שכאשר החתירה לשלמות פוסקת , תדירותן של המעידות...
אל הספר