במשך שתים עשרה שנות כהונתו כראש עיריית ניו יורק , משנת 2001 עד , 2013 היה מייקל בלומברג “ מהנדס חברתי " בלתי נלאה שחתר ללא הרף לשנות לטובה ( לפחות לפי דעתו ) את התנהגותם של בני אדם . כאשר אסר על עישון במקומות ציבוריים או כאשר הורה שכל כלי הרכב של העירייה יהיו היברידיים , מטרתו היתה תמיד לשפר את גופם של האזרחים . לקראת סוף הקדנציה השלישית והאחרונה שלו , בשנת , 2012 החליט בלומברג לתקוף את מגפת השמנת היתר בקרב ילדים . הוא עשה זאת על ידי כך שאסר על מכירתם של משקאות קלים עתירי סוכר בכמויות של למעלה מ 480 מיליליטר . אפשר להתווכח על מעלותיו של הרעיון , ועל אי השוויון שנוצר כתוצאה מכמה היבטים של הרעיון שלא נשקלו היטב , אבל כולנו יכולים להסכים שהפחתה של השמנת יתר בקרב ילדים היא דבר רצוי . בצעד האחד והמוגבל הזה ניסה בלומברג לשנות את הסביבה המפתה אנשים לצרוך כמויות מופרזות של משקאות עתירי סוכר . מאחורי ההוראה היה הרבה היגיון : אם בפני הצרכנים ( למשל צופים בקולנוע ) לא תעמוד האפשרות לשלם מעט יותר כדי לקבל את המשקה הקל שהם קונים בכוס כפולה בנפחה , בגודל של כמעט ליטר , הם יקנו את הכוס הקטנה יותר וי...
אל הספר