חשבו כיצד קבוצת עבודה טיפוסית בתוך חברה או ארגון מגיעה להחלטות . המנהיג מגדיר את מטרותיה של הקבוצה , קובע לוח זמנים ומחליט מי ישב ליד השולחן ( לעתים קרובות בהסכמתם של אחרים ) . כאשר נשלמים הדיונים , קבוצת העבודה עורכת הצבעה מסוג כלשהו . ברוב המקרים דעת הרוב מתקבלת , אם כי לפעמים קורה שבסופו של דבר מקבל גורם בכיר יותר החלטה שמבטלת את סמכות הקבוצה . זה לא הקשר אידיאלי לקיים בו מאמצים ליצירת ערך רב ככל האפשר . רוב קבוצות העבודה אינן פועלות לפי כל הדרישות המפורטות בספר , Robert ' s Rules of Order המדריך הקלאסי לקבלת החלטות בקבוצה . אך רוב הזמן הן בכל זאת נוטות לקבל לפחות שני מאפיינים מרכזיים של התהליך הפרלמנטרי : הן פועלות בשיטה שבה ( 1 ) תחילה מעלים הצעות והמשתתפים מביעים את תמיכתם בהן באופן בלתי פורמלי ; ( 2 ) ההחלטות הסופיות מתקבלות לפי החלטת הרוב . אם ההנהלה הבכירה היתה יודעת מראש מהי התוצאה שהיא מעוניינת בה , קרוב לוודאי שלא היתה טורחת להקים את קבוצת העבודה . לכן צריכה קבוצת העבודה להתאמץ ככל יכולתה לאתר הזדמנויות יוצרות ערך , דבר המצריך לעתים קרובות תהליכי קבלת החלטות חלופיים . מדוע ...
אל הספר