פרפטום

[ 2000 , 1993 ] רציתי להשתמש במוזיקה ידועה ולשים אותה בהקשר חדש כדי לעקוף את הקלישאות השחוקות . מעולם לא התכוונתי ללעוג לוואלס הווינאי . אני מכבד מאוד את יוהן שטראוס . עבורי המוזיקה שלו מגלמת עבר מסוים אירופי עם נופך של אווירת סוף המאה . אך הוואלסים של שטראוס נושאים עמם שובל של פנטזיות , עם הומור שלא כולו מתחת לפני השטח . לעתים מלנכולי , הוא משדל אותנו לחקור את מהות הזמן , את השעות החולפות שהיינו רוצים לאחוז בהן – אך הוואלס ממשיך הלאה ללא לאות , ומותח גשר בין התשוקה למוות . בעיקרון זו מוזיקה מודרנית המציעה לכוריאוגרף חירות מוחלטת , ללא כל מגבלות נרטיביות . לא ניסיתי ליצור כוריאוגרפיה לוואלס , אלא להתמודד עם הספירלה הפראית הזאת . רציתי לתת לעצמי להיסחף ובאותו זמן להתקומם , לחבק את המוזיקה בזרועותי ולחוש בפחד הגבהים של המערבולת . אוהד נהרין , מתוך התכניה לקראת המופע פרפטום באופרה של פריז , מאי 2000 באופרה של פריז , בבכורה של פרפטום ושל דירה של מץ אק . שני היוצרים יושבים בחשכה לא רחוק ממני , מרוכזים בבמה . שני ראשים – פסלים מעל ים האנשים , דומים בקווים החדים , המדויקים של פניהם , בראשיהם ...  אל הספר