שתיים – עשרה שנים מפרידות בין הניסוי של Totenmal לבין מופע הסולו האחרון של ויגמן . מאז , Totenmal נחלה ויגמן הצלחה עצומה מחוץ לגבולות גרמניה , וכן חיברה כוריאוגרפיה למופע האולימפי הלאומני של 1936 והופיעה בו . היא גם התפכחה מאשליותיה ושקעה בייאוש לנוכח האבידות האישיות והמקצועיות שחוותה . ויגמן הכריזה פעמים רבות שהיא מעדיפה לפרוש מהבמה לפני שכוחות הביצוע שלה ייפגמו . בפברואר , 1942 בערך בזמן שאבד לה הסטודיו בדרזדן , הציגה ויגמן את מופע הסולו האחרון שלה . כמנהגה , צמחו היצירות במופע מתוך מפגשי אלתור עם המלחינה שלה באותה התקופה , אליידה מונטין ( , ( Aleida Montijn וביחד הן פיתחו את תמות המחול . המופע כלל את היצירה פ ר י ד ה ו ה ו ד י ה , שתועדה בסרט . למעשה , מימנה הממשלה את תיעודו של המופע האחרון של ויגמן . הסרט מוכיח שוויגמן לא איבדה כלל את יכולת הריקוד שלה , גם לא את מיומנותה בשימוש במוטיבים לבניית שפה של מחוות . ויגמן חוזרת על תנועה גלית , המהדהדת בפלג הגוף העליון ולאורך הזרוע עד לקצות האצבעות . המחווה , המזכירה בצורתה נפנוף לשלום , אינה טעונה מתח , אלא היא מעין התמסרות , קבלה מוקירה ש...
אל הספר