הבלט הגיע למצב כזה של שלמות , שאין ביכולתו להוסיף ולהתפתח . הצורות שלו נעשו כה מזוקקות , כה משועבדות לאידיאל של טוהר , שהתוכן האמנותי לרוב אובד או מטושטש . " רקדן הבלט " הדגול כבר אינו מייצג בימינו עוצמה של רגש פנימי ( כמו המוזיקאי או המשורר ) , אלא מוגדר כווירטואוז דגול . ( 306 : 1983 b Wigman ) איזדורה דנקן סללה את הדרך בסוף המאה התשע – עשרה לצורות חדשות של מחול . ובלט רוס של דיאגילב הוכיח שסוג חדש ורדיקלי של הופעת בלט יכול להתקבל במאה העשרים החדשה . מבחינת מרי ויגמן , שהחלה את חי המחול שלה בגיל , 27 לא הייתה ההכשרה בבלט בגדר אפשרות מציאותית . בעקבות לימודיה אצל דלקרוז ותחת השפעתו של רודולף פון לאבאן , גילתה ויגמן מודלים לחדשנות תנועתית שאפשרה לה לחשוף את העולם המוכר לה . היא חשה שהבלט מוסיף להתקיים כשריד מעידן אחר . חשוב מכך , היא חשה שלבלט חסר אוצר התנועות שיאפשר לרקדן העכשווי לחבר את גופו לעולם הרחב יותר . רקדן הבלט פיתח אידיאל של זריזות ושל קלילות . הוא ביקש לכבוש את כוח הכבידה ולבטלו . הוא אסר על האפל , על הכבד , על הכבול לאדמה , לא רק מחמת הסתירה לאידיאל הטכני שלו של גמישות , א...
אל הספר