נסעו לאירופה כדי לזכות בהצלחה אמנותית ממשית . מרתה גרהם , דוריס המפרי וצ׳רלס ויידמן , כולם יוצאי דנישון , החלו להטביע את חותמם בעולם התרבות , וב – 1930 כבר היו הכוכבים העולים ברקיע המצומצם למדי של המודרניזם המחולי האמריקאי . מאמר בנ י ו י ו ר ק ט י י מ ס מ – 1927 ממחיש את מצב המחול האמריקאי לפני הגעתה של ויגמן . הוא נפתח במילים : " הופעתו של ריקוד ׳תרבות הגוף ’ הגרמני החדש בזירה , גם אם זה עודנו עלום למדי בארצנו , מחולל תמורה כלשהי בעולם המחול . " הכותב ממשיך בתיאור של " סכסוך הדמים " בין חסידיו של הבלט למתנגדיו . הוא מציין את חשיבות העובדה שלמחול ה " לא – בלטי " עוד טרם ניתן שם מוסכם , מנסה כמה אפשרויות : " אסתטי , יחף , פרשני , קצבי , " וטוען שסגנון המחול הזה למעשה אינו מוגדר דיו כדי להיקרא בשם . אולם הוא גם מביע תקווה : " וישנם כמובן הגרמנים . עוד טרם חזינו בהם כמעט במדינתנו , אך לפי הדיווחים מרי ויגמן נמצאת בדרך לכאן . " יחלפו שלוש שנים לפני שוויגמן תצא למסע לחציית האוקיינוס האטלנטי . אולם השם והפרסום שלה הקדימו את הגעתה הממשית , ועבודתו של ג׳ון מרטין הכשירה למענה את השטח . מעניין ...
אל הספר