המדיניות הקרקעית במדינת ישראל נקבעת באמצעות החלטות מועצת מקרקעי ישראל . המאפיין המרכזי של המדיניות הקרקעית , כפי שראינו בפרקים הקודמים , הוא עיקרון הבעלות הלאומית על הקרקע , שאף מעוגן בחוק יסוד . עקרון זה אוסר את מכירת מקרקעי ישראל וקובע כי הקרקע תימסר בדרך של חכירה בלבד . מכאן , שתנאי החכירה של מקרקעי ישראל מהווים את לב ליבה של המדיניות הקרקעית של מדינת ישראל והבנתם הכרחית להבנת המדיניות הקרקעית כולה . שיטת החכירה של מקרקעי ישראל נקבעה כבר בהחלטה הראשונה שקיבלה מועצת מקרקעי ישראל . החלטה זו , המכונה מדיניות הקרקע בישראל , מהווה את תמצית המדיניות הקרקעית של מדינת ישראל ועד היום נתפסת כהחלטה החשובה ביותר . החלטה זו שהתקבלה במאי , 1965 אימצה את המדיניות הקרקעית שהייתה נהוגה בקק " ל וקבעה שתי שיטות חכירה נפרדות , האחת לקרקע עירונית והשנייה לקרקע חקלאית . הבחנה זו , וההבדלים הנובעים ממנה בין תנאי החכירה על קרקע עירונית לעומת קרקע חקלאית , הכרחית להמשך הדיון בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל בשער זה ולהמשך הספר כולו . הפרק הנוכחי יתחלק לשלושה חלקים , בחלקו הראשון נגדיר באופן כללי מושגי יסוד שנוגעי...
אל הספר