התחושה שאני יכול להסתדר . את יודעת , גם בתקופת האבחון של גידי , כשהבנתי שמה שהיה כבר לא יהיה , אני זוכר משהו חיובי . בהתאם לספרות המקצועית , תקופת מתן האבחון דומה לתחושה שבה ההורה חש שהשמים נופלים עליו . אני חשתי בתקופה הזו דווקא כוח . למרות שבשלב הזה התחושה הזו היא כמו צ ' ק ללא כיסוי , כי אתה לא בדיוק יודע מה יהיה , אך בתוך תוכי ידעתי שנצליח להתמודד עם זה . לא ידענו מה זה אוטיזם , וגם המונחים לא היו ברורים - " הפרעת קשר " או " הפרעת קשב " , אבל לפי שפת הגוף הבנתי שיש בעיה שבמהותה אינה קלה . כלומר לא פותרים את הבעיה על ידי מתן תרופה . עם זאת אני כן זוכר את ההרגשה של כנראה מה שהיה לא יהיה יותר , ובו - זמנית תחושה פנימית שאני אדע להתמודד עם זה . מעין הרגשה של יכולת . אני ממש זוכר את השביל שצעדתי בו וחשבתי על זה שיעל ואני נצליח להתמודד עם המצב . " מה השתנה בך בעקבות ההתמודדות עם גידולו של גידי ? " אני חושב שההתמודדות עם גידולו של גידי חיזקה ואף הקצינה תכונות ונטיות שהיו קיימות בי . מאז שאני זוכר את עצמי , הייתי אדם לא - קונפורמיסט . בתהליך גידולו של גידי התבטאו תכונות אלה בצורך לא ללכת ב...
אל הספר