העלייה הגדולה, 1952-1948

ב - ה ' באייר תש " ח ( 14 במאי , ( 1948 הכריז דוד בן - גוריון על הקמת מדינת ישראל . עידוד העלייה היה ממטרותיה העיקריות , וכבר ב ' מגילת העצמאות ' נאמר : “ מדינת ישראל תהיה פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות ; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת , גזע ומין " . ביום כ ' בתמוז תש " י , יום מותו של בנימין זאב הרצל , אישרה הכנסת את ' חוק השבות ' , הקובע את זכותו היסודית של כל יהודי , באשר הוא יהודי , לעלות למדינת ישראל ולהתיישב בה . 294 עם פתיחת שערי הארץ , החלה עלייה המונית שנמשכה עד לראשיתה של שנת . 1952 במהלך תקופה זו עלו כ - 700 . 000 עולים , כמעט מכל קצווי תבל , וגרמו לשינוי מהותי בדמותה של מדינת ישראל . קהילות יהודיות , בשלמותן או ברובן , עלו בחסות הסוכנות היהודית , הג ' וינט ומוסדות יהודיים אחרים . כך הגיעו לארץ שרידי יהדות אירופה שלאחר השואה ויושבי מחנות הפליטים בקפריסין , עולי בולגריה , יוגוסלביה , תימן , עיראק , צפון אפריקה , מצרים , פרס . החלוקה על פי יבשות הייתה כלהלן : 49 % ילידי ארצות אירופה ואמריקה , 28 % ילידי ארצות באפריקה ו - 23 % ילידי ארצות אסיה ....  אל הספר
הוצאת דקל - פרסומים אקדמיים בע"מ