בכתיבתו של בעל התיקונים טמונה תמונת עולם מרתקת ביחס למקום הקדוש בשעת חורבן וגלות . השאלה כיצד ניתן לשמר את היחס למקום הקדוש בעת יציאה ממנו למרחבים אחרים זוכה בדרשותיו של בעל התיקונים לפתרון מעניין המייצר מבנה חליפי למקום הקדוש אך משמר ברקע את חורבנו . הפרקטיקה המוכרת של יצירת ׳מקדש מעט׳ , דוגמת בתי מדרש ובתי כנסת אשר יסמלו את המקום הקדוש שחרב , 47 הייתה ידועה כמובן לבעל התיקונים . 48 אך לצד דימוי 43 שמות רבה ב , ב ( מהד ' שנאן , עמ ' . ( 104 44 תיקוני הזוהר , תיקון ו כא ע״א – ע״ב , וראו בפרק הקודם בסעיף ׳גלות ואלוהות נשית׳ . 45 ייתכן לראות בריטואל הנדודים שמפתח תיקוני הזוהר תחליף לריטואל אחר , והוא ריטואל העלייה לרגל . חורבנו של המקום הקדוש ואי היכולת לעלות אליו , והגדרת השכינה כ׳מקום קדוש נודד׳ אשר במקום לעלות אליו או לרדת ממנו מצטרפים אליו בנדודיו , מייצרת ריטואל חדש של מגע עם המקום הקדוש . כך או כך , האחיזה במקור הקדושה נשמרת ומבטאת את תשוקתו של האדם הדתי לקחת חלק בהיכל ה׳ . 46 לבד מזיהויה של השכינה עם המשכן , בעל התיקונים מזהה אותה גם עם המנורה , הארון , המזבח , המקדש , הכפורת , המ...
אל הספר