הדימויים המגוונים שבחנו נשזרים זה בזה ומפרנסים דרשות רבות בספרות התיקונים . הם חוזרים שוב ושוב , בצורות שונות , על התנועה היסודית של עלייה מלמטה למעלה המיוחסת לשכינה . הימצאותו של מיתוס עשיר ומפותח זה היא עדות למרכזיותה של דמות זו בספרות תיקוני הזוהר , והיא חלק מן הניסיון להעצמתה של השכינה . לתמונת עלייה זו בספרות התיקונים , כפי שראינו , מאפיינים מגדריים , משיחיים וריטואליים מובהקים . מ׳ אידל ואחרים הצביעו על הדינמיות של הסמל הקבלי אשר מבטא תהליך ופעילות יותר מאשר מצב סטטי . 84 רעיון זה נכון לגבי עולם הסמלים הקבלי בכללו , אך כאן דינמיות זו היא עצם עניינו של המיתוס והתגלמותו , כאשר נגלית בפנינו תנועה עזה ורבת פנים המיוחסת לציר חייה של השכינה . מהעיון בדרשות עולה כי מיתוס עליית השכינה איננו מתרחש מעצמו וכי הוא דורש התערבות אנושית אשר תפעיל אותו . האבן , הכתר והניקוד אינם תמונות סטטיות אלא סמלים הקוראים לפעולה . 85 נראה כי מרכזיותם של סמלי השפה שלפנינו משרטטת את תחום הריטואל המרכזי שבעל התיקונים מסמן : תפילה , אמירת שמות ועיסוק בשפה במודיפיקציות השונות שלה בדיבור , בניגון ובהגייה . לצד תי...
אל הספר