בראשית כמפתח לתפיסת התורה והעולם, עבר והווה, מיתוס וריטואל

העמדת דרשות בראשית , שאותן קבע בעל התיקונים כמסגרת כללית לחיבורו , באה לבטא במפעל פרשני מקיף את התפיסה כי שבעים פנים לתורה , ולהעמיק ברעיון הקבלי היסודי בדבר אינסופיות התורה . הבחירה במילה ׳בראשית׳ עשויה להתפרש כהעמדת רעיון זה על מילת הפתיחה של התורה , בבחינת דוגמה מופתית לכל מילה ומילה שבה . אפשר היה לטעות ולראות זאת כהחלטה מבנית ספרותית אך שרירותית מצד תוכנה : סגנונן של הדרשות , ההשתלשלות האסוציאטיבית וגודש הדימויים , עלולים להסיח את דעתו של הקורא מארגון רעיוני הטמון בהן . אולם , עיוננו בדרשות מראה כי חוזר ועולה בהן באופן מובהק זיהויה של המילה ׳בראשית׳ עם השכינה . עניינם העמוק של המקובלים ב׳בראשית׳ , כפי שהגדיר אותו י׳ תשבי , קשור ברצונם להבנה רחבה יותר של המציאות , של תבנית נשמתם ושל יחסיהם עם האלוהות . 76 מתוך כך אנו נוכחים לראות כי הזיקה ההדוקה שיצר בעל התיקונים בפירושי בראשית שלו לשכינה מכוננת את מעמדה המיוחד בעולם האלוהי ואת תפקידה המרכזי עבור המקובל המבקש את האלוהות בתודעתו ובחייו . דרשות תיקוני הזוהר על המילה ׳בראשית׳ פרשו בפנינו מגוון עשיר של משמעויות . העולמות השונה מן האדרו...  אל הספר