אחרית דבר

מוצאם של רוב הבשמים בארצות הטרופיות במזרח ובחצי האי ערב . ריבוי צמחים ריחניים בארצות חמות , ובמיוחד ממשפחת השפתניים , נובע מכך שהחומר האתרי המצוי בחלקיהם השונים של הצמחים משמש אמצעי הגנה מפני איבוד מים . בספרות חכמי אירופה נזכרו בשמים מיובאים ספורים בלבד . בין הבולטים שבהם קינמון , איגנית הציפורן , זנגביל ופלפל שחור . בגלל המחסור בבשמים באירופה השתמשו בטקס ההבדלה בתבלינים מהמטבח המקומי , אילוץ שעורר את הספק אם תבלין נחשב לבושם , ומהי בכלל הגדרתו של המונח ״בושם״ . התקנה של חכמי אשכנז לברך על הבשמים בהבדלה ״מיני בשמים״ ללא יוצא מהכלל נובעת מאי הכרתם של הבשמים , דבר שנבע מהשימוש המצומצם בהם ומריחוקם ממרכזי גידול הבשמים שבארצות הטרופיות . בדורות האחרונים , עם התפתחות ענף הבשמים התעשייתיים וייצורם מחומרים כימיים , יש הסבורים שאין לברך על בשמים שאינם טבעיים הנחשבים מבחינת ההלכה כ״ריח שאין לו עיקר״ . קביעה זו מצמצמת באופן משמעותי את אפשרויות הברכה על הבשמים , שכן בני התקופה ממעטים להריח בשמים טבעיים . כניסתם של הבשמים התעשייתיים דחקה את הבשמים המסורתיים , כך שרבים מחשובי הבשמים הושמטו מספרות ...  אל הספר