ההשקפה הבסיסית של חכמים היא שהתבשמות הנה תלוית מגדר , היינו שברגיל נשים זקוקות לבשם את גופן יותר מאשר גברים . עבור גברים התבשמות הנה מיותרת ואפילו מגונה , ובמיוחד בקרב תלמידי חכמים , שפעולה זו עלולה להחשידם במשכב זכור . ההבדל המגדרי נובע לפי השקפת חכמים משוני ביולוגי הקשור לבריאתם של הזכר ושל הנקבה מחומרים שונים : ״מפני מה האשה מתקשטת [ = מתבשמת ] ואין האיש מתקשט . אלא שהאשה נבראת מן האיש והאיש נברא מן האדמה מה הבשר הזה אם אין את נותן בו תבלין כל צרכו הוא מבאיש כך היא האשה אם אינה מתקשטת מבאשת והאדמה אינה מבאשת כך הוא האיש״ . חוה נבראה מבשרו של אדם וכפי שמראה המציאות בשר נוטה להרקיב ולהסריח . לעומת זאת אדם נוצר מהאדמה שאינה מסריחה ולכן אין הוא נזקק לבשם את גופו . ההבחנה בין גבר לאישה על בסיס ריחות גוף נועדה להבליט את עליונותו של הגבר על פני האישה . זוהי גישה רווחת למדי בעולם הקדום ויש לה הדים במקורות נוספים שלא נאריך בהם . להבחנה שבין הפצת ריחות גוף על בסיס מגדרי אין שום יסוד , אלא כאמור , היא תלויה בגורמים אובייקטיביים ואינדיבידואליים , כגון נטיית גוף , מחלות וסוג מזון .
אל הספר