מותגים הם תופעה תרבותית אתית אסתטית לכל דבר . מייצרים להם ״אישיות״ שתפקידה להטעין את האובייקט המעוצב בתכנים מוסריים ואתיים , כדי לענות על ביקושים וצרכים . אניח לרגע את המותג ואישיותו , ואדבר על יופי מוסרי דרך ״חברים״ נוספים שאנו מייחסים להם אישיות , דיון שיעמיק את התובנות לגבי תפקידו של המותג . ספרים כחברינו הטובים ביותר , ובחירת מחבר אהוב כסוג של חבר , מהווים מטפורה עבור ויין בות׳ ( , ( Wayne Booth אשר פיתח טיעון זה במסגרת התפיסה של האתיקה הביקורתית . טיעונו הבסיסי של בות׳ גורס שהערכתה של יצירה ספרותית כאסתטית משמעותה הערכת הקורא את המחבר המובלע החבוי בעלילה – כחבר לעתיד . אם אנחנו מעריכים לעצמנו את המחבר המובלע כחבר טוב ( לנו ) , אז היצירה טובה מבחינה אסתטית . אם אנחנו מעריכים את המחבר כחבר לא טוב , או כמישהו שלא נבחר כחבר לעתיד , אזי היצירה אינה טובה מבחינה אסתטית . בריס גאוט ( Berys Gaut ) מוסיף נופך משלו לטיעון זה ואומר שאם חבר טוב ( המחבר במקרה זה ) הוא כזה מפני שחלק מתכונותיו טובות , ניתן להסיק שהיצירה טובה מבחינה אסתטית , וההפך . בסיסי הדבר שחבר אמתי דואג לחברו שלא לצרכיו , אלא...
אל הספר