הגותו האתית־אסתטית של שפטסבורי בזיקה למונח ״היעדר אינטרס״

היופי אטרקטיבי . לדבריו , זוהי טעות לראות ביופי אך ורק תגובה לצורה ולפרופורציות באובייקט הנתפס , בלי לתת את הדעת לחוש הפנימי המצוי בצופה . בעיניו היופי נתפס באמצעות חוש שנועד לקלוט מופע זה . כאשר אנו מגדירים דבר כיפה , אנו קולטים את היחס שבין פרטים נפרדים לבין המכלול השלם – האחדות שבגיוון ( כהגדרתו : “ uniformity amidst . ( variety " ב״חקירה״ האטצ׳יסון טוען שההנאה המתקבלת מהחוש הפנימי ( internal sense ) אינה נובעת מידיעה של חוקים , מפרופורציות וסיבות או מהתועלת של האובייקט . החוש הפנימי – בדיוק כמו החוש החיצוני ( שמיעה , ראייה וכד׳ ) – הוא בגדר יכולת תפיסה שמגיבה לנוכחות של אובייקט חיצוני . החושים הפנימיים שיש באדם הם בבחינת יכולות אוניברסליות ; הם אינם פסיביים , אלא מאשרים מיד תפיסות מסוימות שהם קולטים . בעיני האטצ׳יסון החוש האסתטי הוא דגם מובהק של ידיעה ללא ידע . בחלק השני של ״חקירה״ , בהתייחסו לאתיקה , האטצ׳יסון טוען שקטגוריה זו של תגובה טבעית ומידית היא בבסיס המשיכה שלנו אל הטוב . הדגם של ידיעה ללא ידע באמצעות החוש הפנימי נכון לגבי תפיסת היופי ולגבי המידה הטובה ללא הבדל . לדבריו , ...  אל הספר