נספח (במקום הערה 6)

בקביעת הברייתא ש״בו נמשחו כהנים גדולים ומלכים״ התקשו הראשונים , שהרי בשמות ל , לג נאמר : ״איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו״ . ראב״ע כותב שם בד״ה ואשר יתן : ״אמר הגאון , קבלה היתה ביד ישראל , שימשח דוד וזרעו משמן המשחה , לא מלכים אחרים . והוצרך לפרש ככה , בעבור שלקח צדוק משמן המשחה , שהיה באוהל מועד , ומשח בו את שלמה״ . ובד״ה על זר : ״גם ככה נוכל לומר בדברי שלמה , כי על הוראת שעה ביד נתן הנביא או גד נמשח בשמן המשחה״ . הרמב״ן שם מעיר על פירוש זה : ״ואין כן דעת רבותינו ( וכוונתו כנראה לשנוי בברייתא ש״בו נמשחו כהנים גדולים ומלכים״ ) ואומר אני , כי הכתוב אומר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם , והיה ראוי שיאמר שמן משחת קדש יהיה זה לאהרן ולבניו לדורותם ... כי עכשיו שלא הזכיר רק הם עצמם , ואמר שלא ינתן על זר , יהיה במשמע על כל אדם חוץ מן הנזכרים עצמם ... אבל כך הדבר , צוה שימשח בו עתה אהרן ובניו , ואמר שמן משחת קדש יהיה זה לי , למשוח בו משיח קדשי אשר אבחר בו לדורותיכם , ולא ינתן על זר שאיננו לי , ולכן ימשחו בו המלכים והכהנים הגדולים , כי שניהם משיחי ה׳״ . בתוספות הרא״ש לסוגיי...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן