העולה מן הבירור

א . פירושו של הסתמא דגמרא בירושלמי , ש״מרובה בגדים״ הוא תוארם של הכוהנים הגדולים שבימי הבית השני , שמשום היעדר שמן המשחה בתקופה זו לא נמשחו , אין לו כל יסוד במקורות של התנאים והאמוראים . ב . על פי הברייתא בתוספתא סוטה נגנזה עם הארון גם ה״צלוחית של שמן המשחה״ , שהונחה למשמרת על יד הארון בבית קודש הקודשים . ברייתא זו היא , כנראה , מקורה של גרסת הירושלמי במימרתו של רב אחא , שלפיה היו חסרים שמן המשחה בבית השני . על כן מסתבר , שאף בנוסח ״שמן המשחה״ הכוונה ל״צלוחית של שמן המשחה״ . אולם הסתמא דגמרא פירש נוסח זה כפשוטו , ומכאן , כנראה , היסוד לפירושו ל״מרובה בגדים״ . אבל אפשר , שהנוסח המצוי בבבלי יומא כב ע״א ובמקבילות הוא המקורי , ולפיו אין הוא דן כלל בשמן המשחה . ג . את הפירוש – הדומה ביסודו לקודם – ש״מרובה בגדים״ הוא הכוהן הגדול מימות יאשיהו , אין לבסס על הברייתא שבתוספתא סוטה , כהצעתם של המפרשים , שכן , כאמור , אין היא עוסקת בשמן המשחה אלא ב״צלוחית של שמן המשחה״ . ד . מסקנת התוספות בנזיר ״שלא היו יכולים לעשות שמן משחה אחר״ לאחר גניזתו של השמן שעשה משה , אין לה כל סיוע מן הברייתא בהוריות יא ...  אל הספר