ונראה שמימרת רבא במקורה אינה תירוץ על קושיית הסתמא דגמרא – ״רישא רבנן וסיפא ר״מ״ . כל עניינו של רבא הוא זיהוי התנא של המשנה , ומימרתו המקורית אינה אלא : ״ר׳ שמעון היא״ , או כבכי״פ : ״כלה ר״ש״ , אבל ההמשך – ״סבר לה כר״מ בחדא ופליג עליה בחדא״ – אינו שלו , ונוסף מאוחר למימרתו , וכדלקמן . זיהויו של רבא מתבסס על הברייתא שבתוספתא הוריות המובאת בסוגיה , וכפי שמוכיח זאת רב פפא : ״מאן שמעת ליה דאמר פטור על טומאת מקדש וקדשיו ר״ש״ . וכמפורש במשנה הוריות פ״ב מ״ו : ״אלא שאין כ״ג משוח חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי ר״ש״ . ואמנם אפשר להוכיח שהברייתא היא כר׳ שמעון על פי המפורש בסיפא שלה : ״וכולן אין נוהגין במשוח מלחמה חוץ מה׳ דברים האמורים בפרשה לא פורע ולא פורם ואין מטמא לקרובים ומוזהר על הבתולה ואסור באלמנה ומחזיר את הרוצח דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אינו מחזיר״ . הרי שהתנא קמא של ר׳ יהודה סובר כחכמים , ש״אינו מחזיר״ , וכשיטת התנא קמא במשנה מכות פ״ב מ״ו . ושיטה זו היא של ר׳ שמעון , כמפורש בתוספתא מכות פ״ג ( ב ) ה״ה ( מהדורת צוקרמנדל , עמ׳ : ( 440 ״ר׳ שמעון אומ׳ משוח מלחמה אין מחזיר את הרוצח״ . רב פ...
אל הספר