כאמור , נוסח התירוץ על הקושיה הראשונה בכי״פ הוא : ״דנין ואשם מן ואשם , ואין דנין ואשם מן ויאשם״ . היות שבנוסח דרשתו של רב יצחק המובא בכי״פ לא הובא כלל ״ואשמו״ כבשאר הנוסחאות , אלא ״ונאמ׳ אשם בציבור״ , הרי שמדויקים הם דברי המשיב : ״דנין ואשם מן ואשם ... ״ . אולם מאחר שנאמר בפרשת חטאת הציבור בויקרא ד , יג ״ואשמו״ , ולא ״ואשם״ , הרי שיש , לכאורה , להגיה את נוסח כתב היד ״ונאמ׳ אשם בצבור״ ולגרוס במקומו : ונאמר אשמו בצבור , ולפי זה יהא עלינו להגיה גם את דברי המשיב ״דנין ואשם מן ואשם ... ״ ולגרוס במקומם : דנין ואשם מן ואשמו – בדומה למצוי לפנינו בדפוס : ״דנין אשם מן אשמו , ואין דנין אשם מן יאשם״ . אולם אין מקום להגיה את נוסח דברי המשיב לפי כי״פ , מאחר שדווקא הבחנתו היא המסתברת , ולא זו שעל פי הנוסחאות האחרות . ומאחר שבדבריו ״דנין ואשם מן ואשם״ 72 אמנם בר״ב הנוסח לפנינו הוא : ״אמר רב פפא : דנין אשם מצות ה׳ מואשמו מצות ה׳״ . אולם בהמשך שם , בדברי ר׳ נחמן בר יצחק , אף בו לא נזכר ״ואשמו״ . 73 לעובדא זו רמז , כנראה , החיד״א באמרו : ״דרוב שקלא וטרייא דסוגיין ליתיה אלא באשם תלוי ... ״ , ראה דבריו לעי...
אל הספר