האפשרות העולה מדברי הרמב״ם , שהיה קיים נוסח שגרס רק את מימרתו הראשונה של רבא , ולא את מימרתו השנייה , שבה הוא מעמיד את הרישא בשני איסורים , יכולה להסתייע מנוסח הספרים המובא בתוספות . בנוסח זה הובאו המימרות בסוגיה בסדר שונה מזה שלפנינו , כעדותם של התוספות , ד״ה דיתבי : ״ונראה כספרים דגרסי מלתא דרב ( טפי ) [ צ״ל : פפי < פפא ] בשוין בתר דמוקי בתרי איסורי״ . כבר עמדנו לעיל על קשייה של ההנחה , אף לפי הנוסח שלפנינו בסדר המימרות , שמימרת רב ד״ה ובזה ( אוצר , עמ׳ רלז ) , עיין שם בדבריהם . גם בדרכים נוספות הוסברה שיטת הרמב״ם , כגון בחפץ ה׳ , ד״ה פשיטא ( אוצר הפירושים , עמ׳ נב ) , שהרמב״ם הכריע כשיטת הברייתא שבסוגיה , שאותה לא הכירו אביי ורבא והסוגיה הסתמית . אך דבריו נדחו על ידי רבים , כגון מגן גבורים , ד״ה או דילמא ( אוצר , עמ׳ עט ) , ושער יוסף , עמ׳ עב , ד״ה ואם נפשך לומר . וראה שם את שיטתו , עמ׳ סט , ד״ה ומכלל הדברים , ובעמ׳ עב - עג בד״ה ומדברי הרמב״ם , והדיבורים שאחריו . ר׳ משה עדאוי בחידושיו בספרו בני שמואל , ד״ה א״ל רבא ( אוצר , עמ׳ צב ) הציע , שהרמב״ם פסק כרב פפא שחולק על אביי ורבא . אך ...
אל הספר