הגרסה שלפנינו בסיפא היא : ״שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת בית דין לציבור״ . לפי המובן הרגיל של ״ש״ , ניתן לומר , שהסיפא באה לנמק את הדין שברישא . כלומר , כשם שציבור מתחייבים בפר , אם עשו על פי ההוראה שהורו בית דין , כך גם משיח מתחייב בפר , אם עשה כפי שהורה לעצמו . אלא שדוחק הוא לפרש כך את הסיפא , שאם כן , היה לו לתנא להשוות את שני הדברים המביאים לידי החיוב בפר , היינו ההוראה והעשייה על פיה , ולומר בנוסח מעין זה : שעשיית המשיח על פי הוראת עצמו היא כעשיית הציבור על פי הוראת בית דין . אבל התנא לא הזכיר כלל את העשייה , אלא רק את ההוראה , ורק אותה השווה . וגם קשה , שהסיפא מיותרת לגמרי . שהרי לפי הפירוש המוצע – כל מה שהיא קובעת כבר מפורש בשתי המשניות , העוסקות בהוראתם של בית הדין ושל המשיח . במשנה פ״א מ״ד : ״הורו בית דין שוגגים , ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר … ״ ; ובמשנתנו ברישא : ״הורה כהן משיח לעצמו שוגג , ועשה שוגג , מביא פר … ״ . הרי שמהשוואת שתי המשניות עולה ברורות , שהוראת המשיח לעצמו היא כהוראת בית דין לציבור , ומדוע אפוא היה לו לתנא לשנות ללא צורך את הסיפא , שאין בה כל חידוש ? וכבר עמ...
אל הספר