נראה שלא נתקשה אביי אלא בלשון ״שוגג״ שבבבא א , וכשם שנתקשו בלשון זו המצויה במשנה שבראש המסכת . שם שנינו : ״הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה , והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם ... פטור״ . ובבבלי ב ע״א הקשו : ״וניתני ועשה שוגגין ועשו שוגגין לא פריך נמי פשיטא וצריך לומר אגב דתנא הכא שהתם ליכא לשינויי כדהכא דהיכא סלקא דעתך למימר דכולהו סנהדרין שכחו מאיזה טעם הורו״ . ובחק נתן , ד״ה שוגג , הקשה : ״הרי איתא לעיל דף ה׳ ת״ר ידעו שהורו וטעו מה הורו וכו׳ הרי דשכחו כולהו סנהדרין ... אם גוף הדבר שכחו כ״ש שאפשר לשכוח מאיזה טעם הורו״ . וראה גם הורה גבר , ד״ה גמרא שוגג , וכן זרעו של אברהם , ד״ה שם בגמ׳ . ואכן במאירי , בד״ה כהן משיח , בהתייחסו לאוקימתא שבסוגיה הוא מעיר : ״וכן הדין בבית דין אצל צבור״ . וכן כתב בחפץ ה׳ , ד״ה שם גמרא : ״ה״ה אם הורו ב״ד ושכחו מאיזה טעם הורו והורו לצבור לעשות ע״פ דעת הוראתם ועשו דחייבים ... דלא בעינן שידעו בשעת הוראה לציבור שידעו טעם הוראתם״ . 31 גם הנוסח האחר ( הע׳ 19 לעיל ) , הוא כולו ארמי . על פיהם , שוגג למה לי״ , ועל כך נאמר : ״אמר רבא : שוגג לאתויי הורו ב...
אל הספר